הגנת שיקול הדעת העסקי
שמונה שנים אחרי קריסת בטר פלייס — החברה
שהקים וניהל שי אגסי לפיתוח כלי רכב חשמליים —
עדיין מתנהלים הליכים משפטיים נגד מנהליה.
החברה השאירה אחריה לקוחות מאוכזבים וחובות
של מאות מיליוני שקלים. המפרקים שמונו לה,הגישו
ב–2016 תביעה של 200 מיליון שקל נגד גורמים
בקבוצת החברות — ובהם אגסי ובעל השליטה
עידן עופר והדירקטורים — בטענה לרשלנות.
בספטמבר 2018 דחה השופט פרופ' עופר גרוסקופף,
אז שופט בבית המשפט המחוזי מרכז, את התביעה
על הסף וקבע כי ההחלטות של נושאי המשרה
באשכול החברות שקרס והגיע לחדלות פירעון
מוגנות מפני תביעה אישית בשל
הגנת "שיקול הדעת העסקי".
על דחיית התביעה הוגש ערעור לבית המשפט
העליון.
בינתיים גם השופט גרוסקופף מונה כשופט בעליון.
האם תצומצם "הגנת שיקול הדעת העסקי" שמגנה
על נושא משרה בתאגיד מפני תביעה אישית של
התאגיד בשל החלטה עסקית כושלת שקיבל ; וזאת,
כאשר התאגיד מצוי ערב כניסתו לחדלות פירעון ?
עניין זה נדון בימים אלה בבית המשפט העליון
וחושף מחלוקת עמוקה בין היועץ המשפטי לממשלה
אביחי מנדלבליט, לבין כונסת הנכסים הרשמית
(הכנ"רית), סיגל יעקבי.
בעקבות כך נאלצה הכנ"רית להודיע כי היא מושכת את
עמדתה בסוגיה ומבקשת להכפיף את עמדתה
לעמדת היועמ"ש.
המשמעות של "הגנת שיקול הדעת העסקי",
על פי הפסיקה בארץ, היא שנושאי משרה בחברות
מוגנים מפני תביעה אישית נגדם על החלטות עסקיות
שקיבלו, אף אם ההחלטות היו שגויות לחלוטין.
זאת, בהתקיים שלושה תנאים:
1. ההחלטה התקבלה בתום לב
2. ההחלטה התקבלה ללא ניגוד עניינים
3. ההחלטה הייתה מיודעת
(התבססה על מידע רלוונטי מלא).
במסגרת הערעור שהגישו מפרקי חברות בטר פלייס
לביהמ"ש העליון, טענו המפרקים כי החברות פעלו
באזור חדלות הפירעון, וחלקן אף היו מצויות
בחדלות הפירעון. לטענתם בפעולה באזור חדלות
הפירעון מצויים הדירקטורים בניגוד עניינים מובנה
בין חובותיהם כלפי בעלי המניות לבין טובת
החברה ונושיה.
זאת, באופן השולל את הגנת "שיקול הדעת העסקי".
"אזור חדלות הפירעון" הוא כינוי בספרות המקצועית,
המתאר את התקופה שבה החברה נמצאת בקשיים
כלכליים ומתקרבת למצב של חדלות פירעון,
אך היא טרם מצויה בחדלות פירעון במובנה הכלכלי.
במסגרת חוות דעתה סברה הכנ"רית שקירבה של
חברה ל"אזור של חדלות פירעון" צריכה להגביר את
החובות על נושאי המשרה בכל הנוגע להחלטות
עסקיות שקיבלו, וכי יש הצדקה להפעיל
ביקורת שיפוטית מהותית על החלטות נושאי המשרה.
לגישתה, ביהמ"ש אינו יכול להסתפק בבחינה על פי
"הגנת שיקול הדעת העסקי", שהינו פרוצדוראלי ויש
להחיל לכל הפחות את סטנדרט "הבחינה המוגברת",
ובהתאם לנסיבותיו של המקרה ולשיקול דעתו של
ביהמ"ש במקרים מתאימים, יש להחיל אף את סטנדרט
הביקורת המחמיר יותר – "כלל ההגינות המלאה".
מנגד, היועמ"ש קבע כי הימצאותה של חברה באזור
חדלות הפירעון אינה משנה את החובות החלות
על נושאי המשרה ואינה מעמידה, באופן מובנה,
את נושאי המשרה במצב של ניגוד עניינים השולל
את תחולת כלל "שיקול הדעת העסקי".
היועמ"ש הסביר כי יש קושי להצביע על מועד מדויק
הקודם לחדלות הפירעון (אזור חדלות פירעון),
שבו ניתן לקבוע כי החברה נמצאת בקשיים פיננסיים
המצדיקים הסטת החובה מבעלי המניות לנושים.
לדבריו, התייחסות שונה בדין ל’אזור חדלות הפירעון’
עלולה לגרום לחוסר ודאות משמעותי ומזיק לנוכח
העמימות והאמורפיות של מונח זה.
לטענתו, הטלת חובה זאת בשלב זה עלולה לפגוע
בסיכויי ההבראה של החברה, שכן היא תוביל
להתנהלות מתגוננת של נושאי המשרה, שיימנעו
מנטילת סיכונים ראויים שיכולים להביא להבראה,
ויקבלו החלטות מתגוננות המונעות נזקים גרידא.
חשוב להדגיש כי חרף חילוקי הדעות, היועמ"ש
והכנ"רית הסכימו כי כלל "שיקול הדעת העסקי"
מהווה עילת סף לדחיית התביעה נגד נושאי משרה.
עוד הסכימו השניים, בניגוד לפסיקת המחוזי, כי על
נושאי משרה,כברירת מחדל, להפעיל שיקול דעת
עצמאי בחברה שבה הם מכהנים וזאת, גם אם
חברה זו היא חלק ממבנה שליטה פירמידאלי.
אין ספק כי לפסק הדין שיינתן בערעור יהיו
השלכות רוחב על האופן שבו תיבחן האחריות
של נושאי משרה ודירקטורים במקרים שבהם
חברה נמצאת ב"אזור חדלות פירעון" אך היא
עדיין לא הגיעה באופן רשמי להליך של חדלות פירעון.
לסיכום
על נושאי משרה ודירקטורים בחברה להכיר בצורה
נאותה את מצבה הכלכלי, ההיבטים העסקיים,
המאזניים או התזרימיים הממקמים את החברה באותו
"אזור חדלות פירעון", וכי עליהם לקחת בחשבון את
כלל הנתונים הכלכליים הרלוונטיים במסגרת
השיקולים הנשקלים על ידיהם.
נושאי משרה בחברה ?
חשוב לכם לדעת מה הזכויות והחובות
שלכם כנושאי משרה ?
רוצים להקטין את הסיכון לחשיפה משפטית שלכם ?
פנו אלינו עכשיו
אפשר בתגובה לדיוור זה
אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676
נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.
אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.
שלכם,
שרית ואילן צדק
