עובד פיצרייה תובע את ניקול ראידמן ב-280 אלף שקל
אשת העסקים ניקול ראידמן נתבעת על ידי עובד פיצרייה על סך 280 אלף שקל
בטענה שעשתה לו שיימינג.
לפי הנטען, בחודש יולי ראידמן שיתפה את מאות אלפי עוקביה באינסטגרם
בסרטון של העובד ללא כפפות ומסכה בעבודתו.
מנגד, העובד טען שלא נדרש לכך מאחר שהוא עובד במטבח עם תנור חם.
בתביעה שהגיש העובד נטען שראידמן צילמה את העובד ואת שלט בית העסק
ואמרה: "חברים יש פה פיצרייה מגניבה בקניון ולא שמים פה לא כפפות ולא מסכות. בתיאבון".
התובע טען שהפרסום הפך מושא לסיקור אף בתקשורת הכללית,
וכי התנהלותה של ראידמן מהווה הוצאת דיבה כלפיו ופגיעה בפרטיותו.
מנגד, בא כוחה של ראידמן, כתב במכתב תגובה שזו "עזות מצח מעוררת השתאות",
והסביר: "מרשך סיכן את שלום הציבור, ראידמן השכילה לפרסם ברבים את הילוכו הקלוקל".
עוד נטען שמדובר בפרסום אמת עם עניין לציבור, שפורסם בתום לב,
וכי פרטיות התובע לא נפגעה מאחר שצולם ברשות הרבים.
טרם הוגש כתב הגנה.
לשון הרע היא עוולה חמורה הן בשל מהות הפגיעה שהיא עלולה לגרום,
הן בשל ממדי הפגיעה והן בשל הקושי להוכיח את הפגיעה.
לשם כך, קבע חוק לשון הרע את האפשרות לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק.
השאלה האם להגיש תביעת לשון הרע או אם לאו, דורשת בחינה של שלושה מרכיבים
אשר צריכים להתקיים, בכדי שתתגבש לשון הרע:
סיוגה של האמירה: אופן הצגת הדברים של המפרסם, היא משמעותית מאוד
בשאלה האם מדובר בלשון הרע.
יש לתת את הדעת לכך כי חוק לשון הרע, מונה פרסומים מותרים, אשר כמובן אינם לשון הרע.
גרימת נזק: חוק לשון הרע מאפשר לתובע לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק,
אך אם לא נגרם לתובע נזק, אין טעם בהגשת תביעה.
חשוב להבהיר כי לשון הרע אינה מוכרחה לפגוע בפועל, אלא די בכך שהיא הייתה עלולה לפגוע.
העדר הגנות: בחינה האם חלות על המפרסם ההגנות של חוק לשון הרע.
זאת ועוד, פסק דין חדש ומטלטל של בית המשפט העליון
קובע כי גם שיתוף פוסט ברשתות החברתיות מהווה עילה להגשת תביעת לשון הרע.
כעיקרון כל פרסום ברשת חברתית,
כמו למשל ציוץ בטוויטר או פוסט בפייסבוק,
ככל שיש בהם משום לשון הרע
מהווה עילה לתביעת דיבה.
הן כותב הפוסט והן משתפי הפוסט חשופים לתביעה.
חוק איסור לשון הרע מחיל אחריות נזיקית על כל פרסום,
בין אם הפרסום נעשה בכתב ובין אם נעשה בכל דרך אחרת.
תקרת הפיצוי ללא צורך בהוכחת נזק, היא 50 אלף שקל בגין כל פרסום.
סכום הפיצוי מוכפל על פי חוק במידה והוכח כי המפרסם פעל מתוך כוונת זדון ורצון לפגוע.
יודגש כי לשם קבלת פיצוי כפול, חייב התובע להוכיח כי הייתה כוונה לפגוע.
עם זאת, הפטור מהוכחת הנזק עצמו, עדיין חי וקיים.
סעיפים רבים בחוק איסור לשון הרע, מוקדשים להגנות מפני אחריות בגין לשון הרע.
ראשית, ישנו סעיף 13 לחוק לשון הרע הדן בפרסומים מותרים, אשר פרסומם לא יהווה כמובן לשון הרע.
מעבר לזאת, קובע חוק איסור לשון הרע, שתי טענות הגנה אפשריות: הגנת אמת בפרסום,
המופיעה בסעיף 14 לחוק לשון הרע,
והגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק לשון הרע.
היה וחלות ההגנות כאמור, הרי שאין טעם בהגשת תביעת לשון הרע משום שזו תידחה.
שוקלים להגיש תביעת דיבה ?
הוגשה כנגדכם תביעת דיבה ?
רוצים להימנע מטעויות משפטיות ?
פנו אלינו עכשיו
אפשר בתגובה לדיוור זה
אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676
נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.
אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.
שנה טובה ומבורכת
שלכם,
שרית ואילן צדק
