מה השפעתה על קיום מערכות החוזים של כל חברה ועסק ?

מגפת הקרונה הפוקדת כיום את העולם בכלל ואת מדינת ישראל בפרט 

נותנת אותותיה בכל תחומי החיים- בריאות, כלכלה, פוליטיקה, משפט ועוד. 

השפעת התפשטות מגיפת הקורונה הינה לא רק בקרב הקהילה 

הרפואית ובקרב אזרחי העולם אלא אף בקרב המגזר העסקי. 

המגיפה גורמת לנזקים כלכליים עצומים לכלל המשק, חברות ועסקים. 

חברות ועסקים רבים מוצאים עצמם ניצבים מול שוקת שבורה 

ובמצב בו אין ביכולתם לקיים את התחייבויותיהם וכתוצאה מכך נאלצים 

לבטל ו/או להפר חוזים אל מול הצד השני. 

האם ניתן להגדיר את מגיפת הקורונה ככוח עליון, 

כוח אשר מאפשר סיכול חוזה בין צדדים?

במשפט הישראלי נחקקה דוקטרינת הסיכול בדיני החוזים המאפשרת 

לצד לחוזה להשתחרר מחיובי החוזה, אם ביצוע החוזה הפך בלתי אפשרי 

כתוצאה מהתרחשותו של מאורע חריג.

עילת הסיכול קובעת כי במקרה שהחוזה הופר כתוצאה מנסיבות 

שלא ניתן לצפות או למנוע, הידוע בכינוי "כוח עליון" או 

"force majeure"  לא יהיה הצד המפר חייב בפיצויים 

ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה. 

בדין הישראלי, עילת הסיכול היא טענת הגנה, 

הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

לפי הוראות סעיף 18 בהתקיים התנאים הקבועים, החוזה סוכל 

ולא ניתן לתבוע מן המפר את אכיפת החוזה או פיצויים בגין ההפרה. 

עוד מוסיף הסעיף וקובע כי בית המשפט רשאי לחייב את הצדדים 

בהשבת מה שקיבלו על פי החוזה 

ובשיפוי הצד הנפגע מן ההפרה על הוצאותיו הסבירות. 

הפסיקה בישראל צמצמה את הנסיבות היכולות להיחשב כסיכול. 

נקבע כי חוזה יכול להיחשב כמסוכל רק אם לא ניתן היה 

לצפות בפועל או בכוח את הנסיבות המסכלות.

נראה כי מגיפת הקורונה הפוקדת ומשתוללת כיום 

בכל רחבי הגלובוס היא בגדר מאורע חריג העונה 

להגדרות כוח עליון ועל בסיס טענת הגנה זו או דומה לזו 

יכול צד לחוזה להודיע  לצד השני על סיכול החוזה בין הצדדים. 

אולם יתכן שאף אם טענת סיכול החוזה תתקבל בבית המשפט, 

עשוי הצד המסכל את החוזה להיות מחויב בפיצויים כלפי הצד השני 

כתוצאה מסיכול החוזה. יחד עם זאת חשוב לציין כי כל מקרה יבחן לגופו, 

בהתאם לנסיבות המקרה, הנזקים שנגרמו לצדדים לחוזה ועוד.

אם אתם בעלי חברות ועסקים עליכם לתת את הדעת, בנוסף להיבטים המסחריים, 

גם על הסעיפים המשפטים הרבים בכל מערכות ההסכמים שלכם. 

במדינה כמו שלנו בה "כוח עליון" יכול להופיע כאירוע בטחוני, שביתה, 

נזקי מזג אוויר וכיום כמגיפה, הכרחי ביותר וחשוב מאד שסעיף סיכול חוזה 

יופיע בהגדרתו החוזית הרחבה, "כוח עליון", בכל מערכות ההסכמים המסחריים 

של כל חברה ועסק (הסכמי שיווק, הסכמי הפצה, הסכמי זיכיון, הסכמי רישיון, הסכמי השקעה ועוד(.

יש לכם חברה / עסק ?

חשוב לכם להתנהל בצורה נכונה מבחינה מסחרית, חוזית ומשפטית ?

חשוב לכם להקטין החשיפה לסיכונים משפטיים ?

חשוב לכם לשמור על האינטרסים המשפטיים שלכם בכלל ובימי קורונה אלה בפרט ?

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה למאמר זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

רק בריאות

שלכם,

בימים טרופים אלה בהם רבים מאיתנו מתהלכים 

בכיכר השוק הוירטואלית, הרשתות החברתיות,

פסק דין חדש ומטלטל של בית המשפט העליון קובע 

כי גם שיתוף פוסט בפייסבוק מהווה עילה להגשת תביעת לשון הרע. 

האם דין לייק כדין שיתוף? למה עלינו לשים לב? מה אומר החוק?

• האם פוסט בפייסבוק או ציוץ בטוויטר מהווה עילת תביעה?

כעיקרון כל פרסום ברשת חברתית, כמו למשל ציוץ בטוויטר 

או פוסט בפייסבוק, מהווה עילה לתביעת דיבה. 

בית המשפט העליון קובע חד משמעית כי 

"לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של כתיבת 'סטטוס' 

או 'פוסט' ברשת החברתית היא אכן פרסום כמובנו בחוק, 

ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה ככל שיש בו משום לשון הרע".

• ומה לגבי שיתוף של אחד מהם?

הן כותב הפוסט והן משתפי הפוסט חשופים לתביעה. 

• לא שיתפתי פוסט עם תוכן שנוי במחלוקת אבל עשיתי "לייק". האם אני בסכנה?

לא. אין לראות בלחיצה על כפתור ה"לייק" יצירת העתק של הפרסום. 

• כתיבת פוסט או שיתוף עלולים לגרור תביעה, אבל מה לגבי תגובה?

הדבר תלוי בתוכן התגובה. אם מדובר בתגובה המפרה את 

הוראות חוק איסור לשון הרע, אזי מפרסם התגובה חשוף לתביעה. 

• נקבע ששיתפתי או פרסמתי פוסט דיבתי. מה גובה הקנס שאשלם?

חוק "איסור לשון הרע התשכ"ה-1965" מחיל אחריות נזיקית על כל פרסום, 

בין אם הפרסום נעשה בכתב ובין אם נעשה בכל דרך אחרת. 

תקרת הפיצוי ללא צורך בהוכחת נזק, היא כ-70 אלף שקל בגין כל פרסום. 

סכום הפיצוי מוכפל על פי חוק במידה והוכח כי המפרסם פעל מתוך כוונת זדון ורצון לפגוע.

• שיתפתי פוסט בעייתי אבל הוספתי הסתייגות מהתוכן. האם גם במקרה כזה אני חשוף לתביעה?

לא. במקרה כזה תחול הגנה למי שהסתייג מהתוכן או גינה אותו. 

הגנה זו קבועה בחוק לשון הרע, תחת פרסום אשר 

"לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

• כתבתי בפרופיל שלי בטוויטר שאני לא מסכים עם כל הציוצים שאני משתף. האם אני מכוסה?

התשובה ככל הנראה שלילית. חלק מן המשתמשים ברשת הטוויטר 

מציינים בפירוש ב"ביו" (המקביל ל"פרופיל" בפייסבוק) שלהם 

כי ציוץ מחדש אינו מהווה הסכמה, כדי להימנע מתביעות דיבה. 

ברק-ארז לא מתייחסת לכך בפירוש, אך לדבריה דרוש 

כי המשתף יסתייג באופן ברור מן הפרסום או יגנה אותו.

• פרסמתי קישור לאתר או לפרסום עם "תוכן דיבתי". זה אותו דבר כמו לפרסם או לשתף תוכן כזה?

לא. בית המשפט העליון קבע  כי "היפר-קישור, בעומדו לבדו 

וללא 'תמיכה' נוספת בתוכן הקישור אינו צריך להיחשב 

פרסום כמובנו בדיני לשון הרע".

• פרסמתי "תוכן דיבתי" אבל בסה"כ חזרתי על פרסום קודם ולא חידשתי. מה קורה במקרה כזה?

ייתכן ובית המשפט יחליט לפסוק פיצוי מופחת. 

"תהא הצדקה לפסוק פיצויים על הצד הנמוך מקום שבו מדובר 

בשיתוף שהוא 'בטל בששים' מבחינת היקפו לעומת הפרסום המקורי, 

וזאת אף במצבים שבהם זהותו של המפרסם המקורי אינה ידועה", פסקה ברק-ארז. 

אולם היא מציינת שלא תמיד בתי המשפט יעניקו הקלה במקרים כאלה, 

כמו למשל "אם השיתוף הגביר באופן משמעותי את היקף החשיפה 

או שניתן לקבוע כי הוא תרם באופן משמעותי ועצמאי לפגיעה בתובע".

• שיתפתי פוסט דיבתי של גוף תקשורת או פוליטיקאי. האם יקלו עלי בפיצויים?

כן. החוק קובע הקלה בגובה הפיצוי אם המפרסם האמין באמיתות התוכן שפרסם. 

לאור זאת, קבוע בית המשפט העליון כי אפשר להחיל הקלה זאת 

כש"מדובר בשיתוף של כתבה או מאמר של גוף תקשורתי או אקדמי, 

או פוסט של עיתונאי או פוליטיקאי".

• שיתפתי פוסט דיבתי, אך בהמשך מחקתי אותו. האם אני עדיין חשוף לתביעה?

כן, אך בית המשפט יתחשב בכך בקובעו את סכום הפיצוי. 

ביהמ"ש העליון קבע כי ניתן להתחשב בנתבע בפסיקת הפיצויים, 

אם הוא נקט צעדים להפסקת הפצתו של שיתוף הפוסט (או הציוץ) המכיל לשון הרע. 

יש לכם שאלות נוספות בתחום ?

אם אתם צד תובע או צד נתבע בתביעת דיבה ו/או לשון הרע ?

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה למאמר זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

רק בריאות

שלכם,

אילן ושרית צדק

בדצמבר 2019 הגיע לסין ולעולמנו נגיף הקורונה. 

מדובר בנגיף לא מוכר בקהילה הרפואית העולמית, 

בשלב זה אין חיסון כנגדו, דבר אשר כבר במשך 

מספר חודשים זורע פחד וחרדה רבה ברחבי הגלובוס.

השפעת נגיף הקורונה נותנת אותתיה והשפעותיה

לא רק בקרב הקהילה הרפואית ובקרב אזרחי העולם 

אלא אף בקרב המגזר העסקי.

עוד לפני החולה הראשון בישראל, 

פוגע נגיף הקורונה ברשתות האופנה הישראליות.

תעשיית הטקסטיל וחברות האופנה הישראליות 

מייצרות את מרבית הסחורה שלהן בסין. 

קבוצת קסטרו הודיס הכוללת את המותגים : 

קרולינה למקה וטופטן ומותגי ההלבשה הודיס ואורב ניקה 

כמו חברות אופנה ישראליות נוספות מייצרות 

את מרבית הפריטים בסין.

לנוכח סגירת מפעלי הייצור בחלקים נרחבים  בסין

בשל הקורונה, צפויות חברות האופנה הישראליות 

לספוג פגיעה בטווח הבינוני והרחוק, לקראת החורף הבא. 

קבוצת קסטרו הודיס, שכ-50% מהייצור שלה נעשה בסין, 

קיבלה אתמול הודעה מהספקים שלה במפעלי הייצור 

בסין כי אינם חוזרים לעבודה סדירה בקרוב. 

כעת מצויות החברות הישראליות במרוץ אחר תחליפים בטורקיה 

ובמדינות נוספות; מנכ"ל מענף הקמעונאות מגיב 

ואומר: "שלא יספרו שזה קל להחליף ספק".

האם בדומה למפעלים בסין יכולים מפעלים, 

חברות או עסקים להודיע באופן חד צדדי לצד השני 

על סגירת שעריהם? האם זה חוקי?

במשפט הישראלית נחקקה דוקטרינת הסיכול בדיני החוזים 

המאפשרת לצד לחוזה להשתחרר מחיובי החוזה, אם ביצוע החוזה 

הפך בלתי אפשרי כתוצאה מהתרחשותו של מאורע חריג.

עילת הסיכול קובעת כי במקרה שהחוזה הופר כתוצאה מנסיבות 

שלא ניתן לצפות או למנוע,  הידוע בכינוי "כוח עליון" או

 "force majeure", , לא יהיה הצד המפר חייב בפיצויים

 ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה. 

בדין הישראלי, עילת הסיכול היא טענת הגנה, הקבועה 

בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

לפי הוראות סעיף 18 בהתקיים התנאים הקבועים, 

החוזה סוכל ולא ניתן לתבוע מן המפר את 

אכיפת החוזה או פיצויים בגין ההפרה. 

עוד מוסיף הסעיף וקובע כי בית המשפט רשאי 

לחייב את הצדדים בהשבת מה שקיבלו על פי החוזה, 

ובשיפוי הצד הנפגע מן ההפרה על הוצאותיו הסבירות. 

הפסיקה בישראל צמצמה את הנסיבות היכולות להיחשב כסיכול. 

נקבע כי חוזה יכול להיחשב כמסוכל רק אם לא ניתן היה 

לצפות בפועל או בכוח את הנסיבות המסכלות.

אין ספק כי נגיף הקורונה עונה להגדרות כוח עליון 

ועל בסיס טענת הגנה זו או דומה לזו יכלו ויכולים 

המפעלים בסין להודיע לחברות האופנה הישראליות 

על סיכול החוזה בין הצדדים.

הכרחי ביותר וחשוב מאד שסעיף סיכול חוזה 

יופיע בהגדרתו החוזית הרחבה, "כוח עליון", 

בכל מערכות ההסכמים המסחריים של כל חברה ועסק 

(הסכמי שיווק, הסכמי הפצה, הסכמי זיכיון, הסכמי רישיון, הסכמי השקעה ועוד).

בעשור האחרון ליווה משרדנו המתמחה במשפט מסחרי 

לקוחות רבים מהמגזר העסקי, חברות מסחריות גדולות, 

חברות הייטק וחברות סטארט אפ, בעלי עסקים, 

חברות משפחתיות, "סלבים". לצד ליווי וייעוץ משפטי שוטף 

ללקוחות המשרד  בכל פעילותם המסחרית היום יומית על 

כל גווניה לרבות בקשר עם שותפים, מייסדים, עובדים, לקוחות, 

ספקים, סייענו ואנו ממשיכים ומסייעים ללקוחות רבים 

להקטין החשיפה לסיכונים משפטיים ולהתמודד 

בהצלחה רבה עם מקרים משפטיים מורכבים מאד.

יש לכם חברה ? יש לכם עסק ?

חשוב לכם לנהל אותם מסחרית, חוזית ומשפטית בצורה נכונה ?

תוך הקטנת החשיפה לסיכונים משפטיים ושמירה על האינטרסים המשפטיים שלכם ?

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה למאמר זה

אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676

נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.

אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

רק בריאות

שלכם,

אילן ושרית צדק

בית המשפט העליון קובע כי גם שיתוף פוסט בפייסבוק
מהווה עילה להגשת תביעת לשון הרע

בעת החדשה הזו, ימי הקורונה, רבים מאיתנו מבקרים
מתנהלים ועובדים יותר מתמיד בכיכר העיר הוירטואלית,
הרשתות החברתיות.
פסק דין חדש ומטלטל של בית המשפט העליון
קובע כי גם שיתוף פוסט בפייסבוק
מהווה עילה להגשת תביעת לשון הרע.

כעיקרון כל פרסום ברשת חברתית,
כמו למשל ציוץ בטוויטר או פוסט בפייסבוק,
מהווה עילה לתביעת דיבה.
בית המשפט העליון קובע חד משמעית  
כי לא יכול להיות ספק כי פעולה ישירה של
כתיבת סטטוס או פוסט ברשת החברתית
היא אכן פרסום כמובנו בחוק,
ועל כן עשויה להקים עילה לתביעה
ככל שיש בו משום לשון הרע
כאשר הן כותב הפוסט והן משתפי הפוסט
חשופים לתביעה.

יחד עם זאת אין לראות בלחיצה על
כפתור ה"לייק" בלבד יצירת העתק של הפרסום
העלול לגרור תביעה. כך הדבר לגבי תגובה לפוסט.
הדבר תלוי בתוכן התגובה.
אם מדובר בתגובה המפרה
את הוראות חוק איסור לשון הרע,
אזי מפרסם התגובה חשוף לתביעה.

חוק איסור לשון הרע  מחיל אחריות נזיקית
על כל פרסום, בין אם הפרסום נעשה בכתב
ובין אם נעשה בכל דרך אחרת.
תקרת הפיצוי ללא צורך בהוכחת נזק,
היא כ-70 אלף שקל בגין כל פרסום.
סכום הפיצוי מוכפל על פי חוק במידה והוכח
כי המפרסם פעל מתוך כוונת זדון ורצון לפגוע.

חשוב לשים לב כי במקרה בו שיתפתם פוסט בעייתי
אבל הוספתם הסתייגות מהתוכן
לא תהיו חשופים לתביעה.
במקרה כזה תחול הגנה
למי שהסתייג מהתוכן או גינה אותו.
הגנה זו קבועה בחוק לשון הרע,
תחת פרסום אשר לא נעשה אלא כדי
לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

ומה באשר לקישור לאתר או לפרסום עם "תוכן דיבתי"?
האם זה אותו דבר כמו לפרסם או לשתף תוכן כזה?
התשובה היא לא.
בית המשפט העליון קבע  כי "היפר-קישור,
בעומדו לבדו וללא 'תמיכה' נוספת בתוכן הקישור
אינו צריך להיחשב פרסום כמובנו בדיני לשון הרע.

ישנם מקרים בהם המפרסם תוכן דיבתי
חוזר בסך הכול על פרסום קודם
ולמעשה אינו מחדש דבר.
במקרה כזה ייתכן ובית המשפט
יחליט לפסוק פיצוי מופחת.
"תהא הצדקה לפסוק פיצויים על הצד הנמוך
מקום שבו מדובר בשיתוף שהוא 'בטל בששים'
מבחינת היקפו לעומת הפרסום המקורי,
וזאת אף במצבים שבהם זהותו של המפרסם המקורי אינה ידועה",
פסק בית המשפט העליון.
אולם בהמשך מציין בית המשפט העליון
שלא תמיד בתי המשפט יעניקו הקלה במקרים כאלה,
כמו למשל "אם השיתוף הגביר באופן משמעותי את היקף החשיפה
או שניתן לקבוע כי הוא תרם באופן משמעותי ועצמאי לפגיעה בתובע".

ומה באשר להקלות בחוק ? כדאי לדעת כי החוק
קובע הקלה בגובה הפיצוי אם
המפרסם האמין באמיתות התוכן שפרסם.
לאור זאת, קבע בית המשפט העליון כי אפשר
להחיל הקלה זאת כש"מדובר בשיתוף של כתבה
או מאמר של גוף תקשורתי או אקדמי,
או פוסט של עיתונאי או פוליטיקאי".
כך גם במקרה בו שיתפתם פוסט דיבתי
אך בהמשך מחקתם אותו,
בית המשפט יתחשב בכך בקובעו את סכום הפיצוי.
ביהמ"ש העליון קבע כי ניתן להתחשב
בנתבע בפסיקת הפיצויים, אם המפרסם נקט צעדים
להפסקת הפצתו של שיתוף הפוסט המכיל לשון הרע. 

רוצים לדעת עוד?
אתם צד תובע או צד נתבע בתביעת דיבה ו/או לשון הרע?

פנו אלינו עכשיו

אפשר בתגובה למאמר זה
אפשר בוואצאפ ואפשר גם להתקשר – 0528328676
נשמח מאד לייעץ ולעמוד לרשותכם.
אנחנו מבטיחים לענות ולחזור לכולם.

רק בריאות
שלכם,
אילן ושרית צדק